<h1>פסקי דינים לנכדו של הרז"ה הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
הדין הרביעי הכשרין לשחוט. חרש שוטה וקטן אין שוחטין לכתחל' שמ' יקלקלו שחיטתן לפי שמועדין הם לקלקל ואם שחטו ואחרים רואין אותם שחיטתן כשרה. ואם אין אחרים שיודעים הלכות שחיטה עומדי' על גבן שחיטתן פסולה שמא ישהו ושמא ידרסו ושמא יחלידו ואעפ"י שאמרו ברי לי שלא נתעלפתי אי' נאמן שאין ראוי לסמוך על עדותן דלאו בני דעת נינהו ומי ששחט ואח"כ למד הלכות שחיטה ואמר בריא לי שלא נתעלפתי אינו נאמן ושחיטתו פסולה. שחט גוי בתחילה מקצת שחיטה בושט פסולה ואפי' בכל שהוא ובקנה כשרה עד חציו וחציו בכלל. משומד אוכל נבלות לתאבון שוחט כשבודקין לו הסכין ואם לאו לא ישחוט ואם שחט בודקים סכינו אחריו אם נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו. והמשומד לע"ז מין הוא ושחיטתו זבחי מתים והמשומד לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו פסולה. משומד לדבר אחד מכל מצות התורה חוץ מע"ז ושבת שוחט הוא בינו לבין עצמו ואפי' בלא בדיקת סכין ורבי' משה ז"ל [פ"ד מהלכ' שחיטה הי"ד] כת' שצריך ישר' לבדוק הסכין. קטן היודע הלכות שחיטה אם אי' יודע לאמן ידו אין מוסרין לו לכתחלה לשחוט ויש מי שכתב אפי' באחרים רואים אותו ויש מי שכתבו דווקא כשאין אחרים רואים אותו וכתב אדו' דודי הרב ר' אהרן הלוי ז"ל וכן הגדול ובריא לו שאי' יודע לאמן ידיו אסור לו לשחוט לכתחלה. נשים ועבדים אם הן מומחין שוחטין לכתחלה בינם לבין עצמם ובודקים סכין לעצמן דהא מתניתין קתני הכל שוחטין חוץ מחרש שוטה וקטן ולא קתני נשים, ועו' מפורש שם במס' חולין. ומורי אמר בשם ר' אלדד שאין מוסרין לנשים לכתחלה לשחו' וזו חומרא אבל מן הדין מוס' להן לכתחלה לשחוט.
